החובה לבטל מחובת הצדק פסק דין שניתן בהיעדר הגנה אינה טעם מיוחד להארכת המועד להגשת בקשה לביטול אותו פסק דין

בית המשפט העליון והמחוזי התעלמו מהחובה לבטל פסק דין מחובת הצדק ולא ראו בכך טעם מספיק למתן הארכת מועד להגשת בקשה לביטולו.

השורה המשפטית הפעם היא על שתי החלטות בתיק שייצגתי בבתי המשפט העליון והמחוזי בת"א, בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר .

היה על המבקשים להוכיח טעם מיוחד להארכת המועד, שבין הנימוקים לכך גם סיכויים טובים להביא לביטול פסק הדין, כדי למנוע עיוות דין, אי צדק ותוצאות קשות. ראו בעניין זה ההחלטה בעניין איוב, שניתנה ע"י הנשיאה כב' השופטת בדימוס מרים נאור ז"ל.

התיק היה מורכב במיוחד ורב סוגיות משפטיות. אני רוצה להדגיש ממנו עובדה אחת חשובה ומהותית – מדובר בפסק דין שמחובת הצדק קמה חובה לבטלו ובתי המשפט המחוזי והעליון לא דנו בתשתית הראייתית הברורה שחייבה זאת, והתמסרו לבחינת הנימוקים שגרמו לאיחור בהגשת הבקשה להארכת מועד, ששורה זו לא תדון בעניינם באריכות מפאת מורכבותם.

הוכח לשתי הערכאות, שמחובת הצדק לבטל את פסק הדין – ראשית, הוכח שהחתימה על אישור המסירה אינה של בעל הדין נגדו ניתן פסק הדין בהיעדר. וגם לא הוכח, שהחתימה היא של מורשה חתימה מטעמו, על ידי מי שניתן פסק הדין לטובתו בהיעדר הגנה. שנית, הוכח שאותו בעל דין לא זומן כדין בהליך של המרצת פתיחה לדיון בתביעה נגדו וכי ניתן נגדו פסק דין בהיעדר הגנה בהמרצת פתיחה, דבר שאסור על פי דין.

יובהר, כל אחד מאלה מחייב על פי דין את ביטול פסק הדין מחובת הצדק. בנוסף, הוכחו שלל פגמים נוספים שנפלו בהליך ההמצאה, שנעשתה אל מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל. מה לעשות, שאי החוקיות הנ"ל בהליך ובפסק הדין לא הספיקו כדי לתת הארכת מועד והבקשה להארכת מועד נדחתה.

להשקפתי, החובה הברורה והחד משמעית, שקמה לבטל את פסק הדין מחובת הצדק, מהנימוקים שמניתי לעיל, הייתה חייבת לגבור בענייננו על כל הנימוקים שנמנו בקשר עם הגשת הבקשה באיחור. יובהר, מדובר בנימוקים שלא הביאו בחשבון את הסתרת תיק בית המשפט ופסק הדין ממבקשי הארכת המועד ואת ההליכים המשפטיים הרבים שנקטו, כדי לאתרם ולשחזרם, בניסיונם להביא לביטול פסק הדין. דבר שלא צלח עם דחיית הבקשה להארכת המועד. כך, לפסק דין שמחובת הצדק לבטלו נשמר מקום של כבוד לדיראון עולם!